פסק-דין בתיק תא"מ 19434-12-09

1.      התובעים, ה"ה חנניה ורינה פרץ, השכירו דירה ברח' הל"ה בנתניה לנתבעים 1 ו- 2, ה"ה ש. ול. ל.(להלן: השוכרים). הנתבעים 3 ו- 4, גב' ד.ל. ומר ש.ל., הם בתם ובנם של השוכרים שערבו להתחייבויותיהם על פי חוזה השכירות. הנתבע 4 טיפל מטעם השוכרים בחלק מהמגעים עם התובע, והוא ייקרא להלן, לשם נוחות: ש.

2.      תקופת השכירות, בת שלוש שנים, החלה ביום 1.11.07. שכר הדירה החודשי היה 2,925 ש"ח.

         אין מחלוקת שהשוכרים עזבו את המושכר לפני תום תקופת השכירות, באביב 2009, בשל נסיבות מצערות שיפורטו להלן, וזאת בהסכמת התובע.

יש מחלוקת בדבר התקופה של "הודעה מוקדמת", שבגינה על השוכרים לשלם שכר דירה, לאחר עזיבת המושכר.

בחוזה השכירות עצמו אין הסדר של הפסקת השכירות טרם תום תקופתה. בכתב התביעה דרשו התובעים תשלום של דמי שכירות עד יום 20.7.09 (סעיף 7 לכתב התביעה), ואילו הנתבעים טוענים כי הוסכם בעל פה, בין התובע לבין השוכרת, שהשוכרים יעזבו את המושכר בסוף אפריל 2009 וישלמו דמי שכירות עבור חודש נוסף (מאי 2009).

בתביעתם תבעו התובעים תשלום של דמי שכירות עבור החודשים אפריל עד 20.7.09; יתרת חובות בגין ארנונה ומים; נזקים של שיש שבור במטבח ושתי מנורות חסרות; ובסה"כ -

14,010 ש"ח.

3.      למרבה הצער, סובל השוכר ממחלת ניוון שרירים, ובשל כך הוא קיבל ממשרד הבינוי והשיכון (להלן: משב"ש) תמיכה כספית לדיור. סכומה של תמיכה זו גדל במהלך תקופת השכירות, כפי שיפורט להלן.

         בכתב ההגנה נטען כי בשל החמרת מחלתו של השוכר, הוא נזקק למטפל צמוד, דבר שהצריך את השוכרים למצוא דירה עם חדר נוסף. בגין נסיבות אלה נאלצו השוכרים לעזוב את המושכר בטרם עת.

         כאמור, יש מחלוקת בין הצדדים בשאלה עבור איזו תקופה צריכים השוכרים לשלם דמי שכירות.        

4.      בכתב ההגנה נטען כי הדירה הוצגה לשוכרים פוטנציאליים חדשים עוד בחודש אפריל, ובחודש מאי ערך בה הנתבע שיפוצים, וזו ראייה להסכמתו לעזיבת השוכרים בסוף אפריל, כטענתם.

         אשר לתשלומי שכר הדירה: אין מחלוקת כי חלק משכר הדירה כוסה על ידי תשלומי משב"ש. התובע העיד (בעמ' 6 לפר') כי סכומים אלה הועברו ישירות לחשבון הבנק שלו.

סכום ההשתתפות של משב"ש בשכר הדירה עמד בתחילת תקופת השכירות על סך 1,250 ש"ח, אך החל מיוני 2008 גדל סכום ההשתתפות לסך של 1,550 ש"ח.

הנתבעים טוענים כי בתחילת תקופת השכירות הם שילמו את שכר הדירה במלואו, ועליו נוספו תשלומי ההשתתפות של משב"ש. כתוצאה מכך הצטבר סכום עודף בתשלומי שכר הדירה, אשר עמד, בסוף אפריל 2009, על סך 3,100 ש"ח.

         הנתבעים טוענים כי במחצית חודש מאי 2009 ערך ש. עם התובע התחשבנות לגבי שכר הדירה. מהסכום העודף, לזכות השוכרים, בסך 3,100 ש"ח, הפחית ש. 2,925 ש"ח כתשלום שכר דירה עבור חודש מאי 2009, שבו כבר לא גרו השוכרים בדירה.

         לפיכך טוענים הנתבעים כי לא זו בלבד שפרעו לתובעים את מלוא שכר הדירה, לרבות עבור חודש לאחר עזיבתם, אלא שנותר עוד לזכותם הפרש בסך 175 ש"ח.

         התובע דחה טענה זו, ומכאן המחלוקת בין הצדדים.

5.      לגבי הנזקים שנטענו בתביעה טוענים השוכרים כי הם לא שברו את השיש במטבח, וככל שנשבר, היה זה במהלך עבודות השיפוץ שהשוכר ביצע בדירה לאחר עזיבתם.

         לגבי שתי המנורות טוענים השוכרים, ראשית, כי העלות של כל מנורה כזאת היא 20 ש"ח בלבד, ולא 150 ש"ח, כטענת התובע. שנית, טוענים הם כי אחת המנורות הללו היתה חסרה מלכתחילה, והם עצמם התקינו אותה, וכי כשעזבו את הדירה היו שתי המנורות שלמות.